זכיות המלך

בספר שמואל מתואר שבימי זקנותו של שמואל הנביא בקשו העם ממנו למנות להם מלך. שמואל פירש את הבקשה, כרצון להידמות לכל העמים ולפרוק עול מלכות שמים. הוא מנסה לשכנע את העם שלא כדאי להם להיות תחת שלטון של מלך. לדבריו המלך יפגע בזכויותיהם השונות של בני הממלכה. הפגיעה תהייה בכל תחומי החיים.

שמואל א פרק ח

(יא) ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו:

(יב) ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים ולחרש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו:

(יג) ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות:

(יד) ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו:

(טו) וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו:

(טז) ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו:

(יז) צאנכם יעשר ואתם תהיו לו לעבדים:

הגמרא במסכת סנהדרין פרק שני דנה בשאלה האם הזכיות המופלגות הללו, זכיות הגובלות בעריצות, אכן מגיעות למלך או ששמואל רק איים עליהם. בשאלה זו נחלקו תנאים ואמורים. לדעת רבי יוסי, כל דברי שמואל נכונים, ומלך רשאי לנהוג באופן זה. כדעה זו סובר גם שמואל (האמורא). לדעת רבי יהודה, אין המלך זכאי בכל הדברים ששמואל מנה. לדבריו שמואל מנה את כל הדברים הללו כדי שהעם יירא מהמלך, כשהוא ימונה. כשהם יחשוב שהמלך הוא בעל זכיות כל כך מפליגות, הם יפחדו ממנו ויכבדו אותו. כדעה זו סובר גם רב (האמורא). גם לדעת רבי נהוראי שמואל הנביא 'סתם' איים על העם. לדביו תכלית האיום הייתה שהם יסגו מדרישתם למנות להם מלך.