שועלים הלכו בו

הסיטואציה שעומדת במרכז הסיפור של הסוגיא, שועל יוצא מחורבות קודש הקודשים, מתוארת בקינות ירמיהו על החורבן בסוף מגילת איכה: "עַל הַר צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ" (איכה ה,יח). מייד אחרי קינה זו מתחיל ירמיהו את פסוקי הנחמה שבסוף המגילה: "אַתָּה יְיָ לְעוֹלָם תֵּשֵׁב כִּסְאֲךָ לְדֹר וָדוֹר: לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים: הֲשִׁיבֵנוּ יְיָ אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (שם יט-כא). האלשיך מסביר את רצף הפסוקים הללו באופן בו הסביר רבי עקיבא את שמחתו בראיית השועל היוצא מבית קודשי הקודשים.

אלשיך על איכה פרק ה פסוק יח

והנה אמרו רבותינו ז"ל במדרש (איכה רבה ב יח), זה לשונו, וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא עולים לירושלים וכו'. הגיעו לצופים וקרעו בגדיהם, הגיעו להר הבית וראו שועל אחד יוצא מבית קדש הקדשים, התחילו הם בוכים ורבי עקיבא משחק, אמרו לו, עקיבא לעולם אתה מתמיה עלינו, אנו בוכים ואתה משחק. אמר להם, למה אתם בוכים. אמרו לו, ולא נבכה מקום שכתוב בו (במדבר א נא) והזר הקרב יומת והרי שועל יוצא מתוכו, ועליו נתקיים הפסוק על הר וכו' שועלים הלכו בו. אמר להם, אף אני לכך אני משחק, הרי הוא אומר (ישעיה ח ב) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו, וכי מה ענין אוריה אצל זכריה, שאוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני, אלא מה אמר אוריה (ירמיה כו יח) כה אמר ה' צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה, ומה אמר זכריה (ח ד) עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים וכו'. אמר הקדוש ברוך הוא, הרי לי שני עדים אלו, ואם קיימים דברי אוריה יהיו קיימים דברי זכריה ע"כ:

ועל דרך זה יאמר ירמיה הנביא לפניו יתברך, כשנראה שיתקיים מאמר זה שעל הר ציון ששמם שועלים הלכו בו, כבר נדע שתתקיים נבואת ישעיה (נב ח), כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, וה' שוכן בציון כי אתה ה' בהר הנזכר לעולם תשב וכו'