כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם

בסוגיא מסופר שכאשר הגיעו התנאים להר הצופים קרעו את בגדיהם. קריעה זו היא קריעה שחייב לקרוע כל הרואה את מקום המקדש, כפי שנפסק ברמב"ם ובשולחן ערוך: "מי שראה ערי יהודה בחורבנן, אומר: "עָרֵי קָדְשְׁךָ הָיוּ מִדְבָּר" (ישעיהו סד,ט), וקורע. ראה ירושלם בחורבנה, אומר: "בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר הִלְלוּךָ אֲבֹתֵינוּ הָיָה לִשְׂרֵפַת אֵשׁ וְכָל מַחֲמַדֵּינוּ הָיָה לְחָרְבָּה" (שם סד,י), וקורע. ומהיכן חייב לקרוע מן הצופים, וכשיגיע למקדש קורע קרע אחר. ואם פגע במקדש תחלה כשיבא מדרך המדבר, קורע על המקדש ומוסיף על ירושלם (רמב"ם הלכות תענית פ"ה הט"ז, וראו גם שולחן ערוך אורח חיים תקסא,ב).

הר הצופים הוא המקום הראשון ממנו ניתן לראות את בית המקדש בעת העלייה לירושלים. מכיוון שכך הוא לא רק מוזכר כמקום הקריעה בעת ראיית החורבן, אלא כמקום ממנו יש להתנהג בכבוד ויראה כיאה לחצר בית ה',

כפי שנפסק ברמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ז':

הלכה ח

בזמן שהמקדש בנוי אסור לו לאדם להקל את ראשו מן הצופים שהוא חוץ לירושלים ולפנים, והוא שיהיה רואה את המקדש, ולא יהיה גדר מפסיק בינו ובין המקדש.

הלכה ט

אסור לאדם לעולם שיפנה או שיישן בין מזרח למערב, ואין צריך לומר שאין קובעין בית הכסא בין מזרח למערב בכל מקום מפני שההיכל במערב, לפיכך לא יפנה למערב ולא למזרח מפני שהוא כנגד המערב, אלא בין צפון לדרום נפנים וישנים, וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים לא ישב ופניו כלפי הקדש אלא לצפון או לדרום או יסלק הקדש לצדדין.