אונקלוס – עקילס
 

מדרש תנחומא בפרשת משפטים מביא משא ומתן בין אונקלוס לדודו אדריאנוס הקיסר. במדרש זה מוזכר אונקלוס  גם כן בשם 'עקילס'. בתלמוד הבבלי לא מוזכר כלל השם עקילס, ומצד שני מובא שדודו של אונקלוס היה טיטוס הקיסר. לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי לא מוזכר כלל השם אונקלוס אלא רק השם עקילס. הסיפורים על עקילס בתלמוד הירושלמי דומים מאוד לסיפורים על אונקלוס בתלמוד הבבלי. הבבלי מייחס לאונקלוס את התרגום של התורה לארמית. לעומת זה, בירושלמי מייחסים את התרגום של התורה ליוונית לעקילס. כל הנתונים הללו מעלים את השאלה האם אונקלוס ועקילס הם אדם אחד או שני בני אדם. החוקרים משך הדורות חלקו בשאלה זו. ייתכן לומר שהיו שני אנשים עם שם דומה, ממשפחת האצולה הרומאית. אחד היה אחיינו של אדריאנוס והשני היה אחיינו של טיטוס. שניהם התגיירו, האחד כתב תרגום יווני לתורה והשני כתה תרגום ארמי. מצד שני ייתכן כי הכל סיפור אחד, על אדם אחד, שלתלמוד הבבלי ולתלמוד הירושלמי הייתה מחלוקת בקשר לפרטים שונים בזהותו. השימוש בשני השמות בקטע אחת של המדרש מחזק לכאורה את הטענה שמדובר באדם אחד.

 ואלה המשפטים  זה שאמר הכתוב: מגיד דבריו ליעקב וגו', לא עשה כן וגו אונקלוס הגר בן אחותו של אדריאנוס, היה מבקש להתגייר והיה מתיירא מן אדריאנוס דודו. אמר לו: אני מבקש לעשות סחורה.  אמר לו: שמא אתה חסר כסף וזהב, הרי אוצרותי לפניך.  אמר לו: אני מבקש לעשות סחורה לצאת לחוץ לידע דעת הבריות, ואני מבקש לימלך בך היאך לעשות.  אמר לו: כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ, לך עסוק בה, שסופה להתעלות ואת משתכר. בא לו לארץ ישראל ולמד תורה.  לאחר זמן מצאוהו רבי אליעזר ורבי יהושע, ראוהו פניו משתנות.  אמרו זה לזה: עקילס לומד תורה.  כיון שבא אצלם, התחיל לשאול להם שאלות הרבה, והן משיבין אותו.  עלה אצל אדריאנוס דודו. אמר לו: ולמה פניך משתנות, סבור אני שהפסידה פרקמטיא שלך, או שמא הצר לך אדם?  אמר לו: לאו.  אמר לו: אתה קרוב לי ואדם מצר לי.  אמר לו: ולמה פניך משתנות?  אמר לו: שלמדתי תורה, ולא עוד, אלא שמלתי את עצמי.  אמר לו: ומי אמר לך כך?  אמר לו: בך נמלכתי.  אמר לו: אימתי?  אמר לו, בשעה שאמרתי לך מבקש אני לעשות סחורה, ואמרת לי, כל פרקמטיא שאתה רואה שפלה ונתונה בארץ, לך ועסוק בה, שסופה להתעלות. חזרתי על כל האומות ולא ראיתי אומה שפלה נתונה בארץ כישראל, וסופה להתעלות.   שכן אמר ישעיה: כה אמר ה' גואל ישראל קדושו, לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו למען ה' אשר נאמן קדוש ישראל ויבחרך.  אמר ליה סקנדרוס שלו: עתידין אלו שאמרת, שיהו מלכים עומדים מפניהם, שנאמר: מלכים יראו וקמו.  הכהו אנדריאנוס על לחיו, אמר ליה: יש נותנין רטיה אלא על גב המכה. עכשיו אם רואין גילורר אחד אין עומדין מלפניו, שהיית אומר שהמלכים רואין אותם ועומדין בפניהם.  אמר ליה סקנדרוס: אם כן מה תעשה?  טמנהו, הואיל ונתגייר הרגהו.  אמר ליה: עקילס בן אחותי, עד שהוא במעי אמו היה ראוי להתגייר.  מה עשה סקנדרוס שלו?  עלה לגג ונפל ומת, ורוח הקודש צווחת: כן יאבדו כל אויביך ה.  אמר ליה אנדריאנוס: הרי מת סקנדרוס, אין אתה אומר לי על מה עשית הדבר הזה.  אמר ליה: שבקשתי ללמוד תורה.  אמר לו: היה לך ללמוד תורה ולא לימול.  אמר לו עקילס: נתת לאסטרטלירוס אנונה, אלא אם כן נטל זינו שלו.   כך, לעולם אם אין אדם נימול, אינו יכול ללמוד תורה, שנאמר:, מגיד דבריו ליעקב, למי שהוא מל כיעקב.  לא עשה כן לכל גוי, משום שהם ערלים."  (מדרש תנחומא משפטים, סימן ה')