גיטין נ"ו עמוד ב'

הגמרא בגיטין מביאה בהרחבה את סיפורו של טיטוס, קיסר רומי הרשע, שהחריב את בית המקדש. בהמשך מובא בגמרא שכאשר אחיינו של טיטוס רצה להתגייר, הוא העלה את טיטוס באוב על מנת 'להתייעץ' איתו על כדאיות המהלך. בהמשך הוא גם 'מתייעץ' עם בלעם ויש"ו באותה שאלה.

שְׁדַרֵיהּ [שלח אותו] את טִיטוּס. ומביאים את מה שדרשו על טיטוס: "וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ" (דברים לב, לז) זֶה טִיטוּס הָרָשָׁע שֶׁחֵירֵף וְגִידֵּף כְּלַפֵּי מַעְלָה. מֶה עָשָׂה כשכבש את בית המקדש תָּפַשׂ זוֹנָה בְּיָדוֹ וְנִכְנַס עימה לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, וְהִצִּיעַ סֵפֶר תּוֹרָה תחתיו וְעָבַר עָלֶיהָ עֲבֵירָה עם הזונה, וְאחר כך נָטַל סַיִיף (חרב) וְגִידֵּר (דקר) אֶת הַפָּרוֹכֶת, וְנַעֲשָׂה נֵס וְהָיָה דָּם מְבַצְבֵּץ וְיוֹצֵא, כְּסָבוּר הָרַג אֶת עַצְמוֹ, כלומר, חשב שכביכול הרג את הקדוש ברוך הוא, שהרי יוצא דם, שנאמר:   
"שָׁאֲגוּ צרְרֶיךָ בְּקֶרֶב מוֹעֲדֶיךָ (בית המקדש) שָׁמוּ אוֹתֹתָם (את סימניהם) אתוֹת" (תהלים עד, ד), שסימן שעשה טיטוס בדקירת הפרוכת שמצליחים מעשיו, כאילו נתקיים. אַבָּא חָנָן אוֹמֵר, נאמר: "מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ" (תהלים פט, ט), מִי כָמוֹךָ חֲסִין (חזק) וְקָשֶׁה, שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ נִיאוּצוֹ וְגִידּוּפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע וְשׁוֹתֵק. דְּבֵי [בבית מדרשו] של ר' יִשְׁמָעֵאל תָּנָא [שנה]: את הפסוק "מִי כָמוֹכָה בָּאֵלִם ה'" (שמות טו, יא) צריך לקרוא: מִי כָמוֹכָה בָּאִלְּמִים, שאתה נוהג כאילם ושותק לגידופך. מֶה עוד עָשָׂה טיטוס? נָטַל אֶת הַפָּרוֹכֶת וַעֲשָׂאוֹ כְּמִין גַּרְגּוּתְנִי (סל גדול), וְהֵבִיא את כָּל הכֵּלִים שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ וְהִנִּיחָן בָּהֶן, וְהוֹשִׁיבָן בִּסְפִינָה לֵילֵךְ לְהִשְׁתַּבֵּח בְּעִירוֹ שכבש את ירושלים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְכֵן רָאִיתִי רְשָׁעִים קְבֻרִים וּבָאוּ וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ וְיִשְׁתַּכְּחוּ בָעִיר אֲשֶׁר כֵּן עָשׂוּ" (קהלת ח, י), אַל תִּיקְרֵי [תקרא] "קְבוּרִים" אֶלָּא "קְבוּצִים", שמקבצים ואוספים דברים, ומבית המקדש ("ממקום קדוש") הולכים, ומשתבחים בעירם על אשר עשו. אַל תִּיקְרֵי [תקרא] "וְיִשְׁתַּכְּחוּ" אֶלָּא "וְיִשְׁתַּבְּחוּ". אִיכָּא דְּאָמְרִי [יש שאומרים] שאין צורך לשנות, אלא קְבוּרִים מַמָּשׁ, שאֲפִילוּ מִילֵּי דְּמִטַּמְּרָן אִיגַּלְיָיא לְהוֹן [דברים שטמונים ניגלו להם] ומצאו את כל הכלים. עוד מסופר בטיטוס: כשנסע בים עָמַד עָלָיו נַחְשׁוֹל (גל) שֶׁבַּיָּם לְטוֹבְעוֹ, אָמַר טיטוס: כִּמְדוּמֶּה אֲנִי שֶׁאֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, שׁל ישׂראל, אֵין גְּבוּרָתוֹ אֶלָּא בַּמַּיִם, בָּא פַּרְעה עליהם טִבְּעוֹ בַּמַּיִם, בָּא סִיסְרָא טִבְּעוֹ בַּמַּיִם, אַף הוּא עוֹמֵד עָלַי לְטוֹבְעֵנִי בַּמַּיִם. אִם גִבּוֹר הוּא יַעֲלֶה לַיַּבָּשָׁה וְיַעֲשֶׂה עִמִּי מִלְחָמָה! יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: רָשָׁע בֶּן רָשָׁע בֶּן בְּנוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע, שאתה מצאצאיו שנוהג כמותו, בְּרִיָּה קַלָּה יֵשׁ לִי בְּעוֹלָמִי וְיַתּוּשׁ שְׁמָהּ, ומסבירים: אַמַּאי קָרֵי [מדוע קוראים] לָהּ "בְּרִיָּה קַלָּה"? דְּמַעַלְנָא אִית [שכניסה, לאכול, יש] לָהּ, וּמַפַּקְנָא לֵית [והוצאה אין] לָהּ, אינה מוציאה רעי. עֲלֵה לַיַּבָּשָׁה וְתַעֲשֶׂה עִמָּהּ מִלְחָמָה. עָלָה לַיַּבָּשָׁה, בָּא יַתּוּשׁ וְנִכְנַס בְּחוֹטְמוֹ, וְנִקֵּר בְּמוֹחוֹ שֶׁבַע שָׁנִים והיה טיטוס סובל יסורים. יוֹמָא חַד הֲוָה קָא חָלֵיף אַבָּבָא דְּבֵי נַפָּחָא [יום אחד עבר על פתח של בית הנפח], שָׁמַע היתוש קַל אַרְזַפְתָּא [את קול המקבת], אִישְׁתִּיק [השתתק] ונח היתוש, אָמַר טיטוס: אִיכָּא תַּקַּנְתָּא [יש תקנה] לכאבי. כָּל יוֹמָא מַיְיתוּ נַפָּחָא וּמָחוּ קַמֵּיהּ [כל יום היו מביאים נפח והיו מכים לפניו], לְנפח גּוֹי יָהֵיב לֵיהּ אַרְבַּע זוּזֵי [היה נותן לו ארבעה דינרים] בשכרו, ולְנפח יִשְׂרָאֵל אָמַר לֵיהּ [היה אומר לו]: מִיסְתַּיִיךְ דְּקָא חָזֵית בְּסַנְאָךְ [דייך שאתה רואה בשונאך] שהוא מתייסר כך. עַד תְּלָתִין יוֹמִין עֲבַד הָכִי [שלושים יום עשה כך] והועיל לו, מִכָּאן וְאֵילָךְ כֵּיוָן דְּדָשׁ, דָּשׁ [שהתרגל היתוש, התרגל] והמשיך לנקר בו, ולא הועילו עוד ההכאות של הנפחים. תַּנְיָא [שנויה ברייתא], אָמַר ר' פִּנְחָס בֶּן עָרוֹבָא: אֲנִי הָיִיתִי בֵּין גְּדוֹלֵי רוֹמִי אותה שעה, וּכְשֶׁמֵּת טיטוס פָּצְעוּ (פתחו) אֶת מוֹחוֹ, וּמָצְאוּ בּוֹ שהיתוש גדל והיה כְּגודל צִפּוֹר דְּרוֹר מִשְׁקַל שְׁנֵי סְלָעִים. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא [בברייתא שנו]: כְּגוֹזָל בֶּן שָׁנָה שהיה מִשְׁקַל שְׁנֵי לִיטְרִין (ליטרות). אָמַר אַבַּיֵי, נָקְטִינַן [מוחזקים אנו] שפִּיו היה שֶׁל נְחוֹשֶׁת וְצִפּוֹרְנָיו שֶׁל בַּרְזֶל. כִּי הֲוָה קָא מָיֵית [כאשר מת] טיטוס, אָמַר לְהוּ [להם]: לִיקְלִיּוּהּ לְהַהוּא גַּבְרָא [שישרפו את האיש הזה, אותי] וְלִבַדְּרִי לְקִיטְמֵיהּ אַשַּׁב יַמֵּי [ושיפזרו את אפרו על פני שבעה ימים], דְּלָא לִשְׁכַּחֵיהּ אֱלָהָא דִּיהוּדָאֵי וְלוֹקְמֵיהּ בְּדִינָא [כדי שלא ימצא אותו אלוהי היהודים ויעמידנו בדין].  
 
ב מסופר: אוּנְקְלוֹס בַּר קָלוֹנִיקוֹס בַּר אַחְתֵּיהּ [בן אחותו] של טִיטוּס הֲוָה [היה], בָּעֵי לְאִיגַּיּוּרֵי [רצה להתגייר], אֲזַל אַסְּקֵיהּ לְטִיטוּס בִּנְגִידָא [הלך העלה את טיטוס באוב], אָמַר לֵיהּ [לו] אונקלוס: מַאן חֲשִׁיב בְּהַהוּא עָלְמָא [מי חשוב בעולם ההוא] שאתה בו? אָמַר לֵיהּ [לו]: יִשְׂרָאֵל. שאל אותו אונקלוס: מַהוּ לְאִידַבּוּקֵי בְּהוּ [האם להידבק בהם]? אָמַר לֵיהּ [לו] טיטוס: מִילַּיְיהוּ נְפִישִׁין [דבריהם, מצוותיהם, מרובים], וְלָא מָצֵית לְקַיּוּמִינְהוּ [תוכל לקיים אותן], מוטב שכך תעשה: זִיל אִיגְרֵי בְּהוּ בְּהַהוּא עָלְמָא וְהָוֵית רֵישָׁא [לך התגרה בהם מלחמה בעולם ההוא, עולמנו שלנו, ותהיה ראש], דִּכְתִיב [שנאמר]: "הָיוּ צָרֶיהָ (של ירושלים) לְראשׁ" (איכה א, ה), לומר: כָּל הַמֵּיצֵר לְיִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה ראשׁ. אָמַר לֵיהּ [לו] ושאל אותו אונקלוס עוד: דִּינֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא בְּמַאי [דינו, עונשו של אותו האיש, אותך, במה הוא]? אָמַר לֵיהּ [לו]  בְּמַאי דְּפָסֵיק אַנַּפְשֵׁיהּ [במה שפסק דין הוא על עצמו], וכך עושים: כָּל יוֹמָא [יום] מְכַנְּשִׁי לֵיהּ לְקִיטְמֵיהּ [אוספים אותו, את אפרו] וְדָיְינִי לֵיהּ [ודנים אותו] וְקָלוּ לֵיהּ וּמְבַדְּרוּ אַשַּׁב יַמֵּי [ושורפים אותו ומפזרים אותו על פני שבעה ימים]. אחר כך אֲזַל אַסְּקֵיהּ לְבִלְעָם בִּנְגִידָא [הלך אונקלוס העלה את בלעם באוב], אָמַר לֵיהּ [לו]: מַאן חֲשִׁיב בְּהַהוּא עָלְמָא [מי חשוב באותו עולם]? אָמַר לֵיהּ [לו]: יִשְׂרָאֵל. שאל אותו: מַהוּ לְאִידַּבּוּקֵי בְּהוּ [האם להידבק בהם]? אָמַר לֵיהּ [לו]: "לֹא תִדרש שְׁלוֹמָם וְטוֹבָתָם כָּל הַיָּמִים" (כעין לשון הכתוב דברים כג, ז). אָמַר לֵיהּ [לו]: דִּינֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא בְּמַאי [דינו, עונשו של אותו אדם, שלך, במה הוא]? אָמַר לֵיהּ [לו]: בְּשִׁכְבַת זֶרַע רוֹתַחַת מבשלים אותו, משום שחטא בזנות וגרם לישראל לזנות. אחר כך אֲזַל [הלך] אונקלוס אַסְּקֵיהּ בִּנְגִידָא [העלה באוב] את יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי, אָמַר לֵיהּ [לו] אונקלוס: מַאן חֲשִׁיב בְּהַהוּא עָלְמָא [מי חשוב באותו עולם]? אָמַר לֵיהּ [לו]: יִשְׂרָאֵל. שאל אותו מַהוּ לְאִידַּבּוּקֵי בְּהוּ [האם להידבק בהם]? אָמַר לֵיהּ [לו]: טוֹבָתָם דְּרוֹשׁ, רָעָתָם לֹא תִדְרוֹשׁ, כָּל הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן כְּאִילוּ נוֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ. אָמַר לֵיהּ [לו]: דִּינֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא בְּמַאי [דינו עונשו של אותו אדם, שלך, במה]? אָמַר לֵיהּ [לו]: בְּצוֹאָה רוֹתַחַת. דְּאָמַר מָר [החכם]: כָּל הַמַּלְעִיג עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים נִידּוֹן בְּצוֹאָה רוֹתַחַת וזה היה חטאו, שליגלג על דברי חכמים                                                                  (גיטין נו,ב-נז,א)