תוספתא, צדקותו של אונקלוס

כמה הלכות שנאמרו בתוספתא מתארות את אונקלוס כצדיק המדקדק על עצמו לפנים משורת הדין.

•      כאשר גר יורש עם אחיו הגויים את אביהם, הוא רשאי לומר לאחיו שהם יקחו את החלקים של העבודה זרה (שאסור להנות ממנה) והוא יקבל רכוש רגיל. אונקלוס כשאביו מת לא רצה לומר לאחיו ליטול את חלק העבודה זרה של האבא ועל ידי כך לקבל חלק יותר גדול ברכוש הרגיל.  "גר ונכרי שירשו את אביהן נכרי רשאי שיאמר לו טול [אתה] צלמים ואני כלים אתה יין ואני פירות אונקלוס הגר חלק מאחיו והחמיר על עצמו הוליך חלקו לים המלח ירשו את המרחץ רשאי שיאמר לו תהא שבת בחלקך וחול בחלקי". (תוספתא דמאי ו,יב).
בתוספתא מסכת חגיגה מובא שאונקלוס החמיר על עצמו מאוד בדיני טומאה וטהרה. "אונקלוס הגר היה אוכל על טהרת הקודש כל ימיו, והיתה מטפחתו מדרס לחטאת". (תוספתא חגיגה,ג)
באותו הקשר מסופר בתוספתא במסכת כלים, שפעם אחת בא עבדו של אונקלוס לשאול שאלה בדיני טהרות, כל חכמי ישראל לא מצאו מקום לטומאה בשאלה זו. אמנם, רבן גמליאל שידע שאונקלוס מעוניין להחמיר על עצמו מצא בכל זאת דרך לטמא. "מעשה בטבחו של אונקלס הגר שהביא פתו לפני רבן גמליאל, והיו שם שמנים וחמשה זקנים יושבין, נטלה רבן גמליאל ונסתכל בה, ונתנה לחברו וחברו לחברו, כשראה שלא אמרו בה דבר, נטל רבן גמליאל חוט מסדינו של תלמיד שהוא יושב לפניו ומתחו עליה, ונמצאת חקוקה כל שהוא וטמאה לו". (תוספתא כלים,יב)