תרגום אונקלוס

במסכת מגילה דנה הגמרא בתרגומים השונים של התנ"ך המופיעים בידינו. תרגום התורה, מיוחס לאונקלוס. אמנם, בהמשך מסבירה הגמרא שאונקלוס לא כתב תרגום מחודש אלא הוא ייסד מחדש תרגום שהיה מקובל וידוע ממתן תורה. 

 ועוד בשם אותה מסורת: אמר ר' ירמיה ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר' חייא בר אבא: תרגום של תורה המצוי בארמית ומשתמשים בו בבתי הכנסת, אונקלוס הגר אמרו מפי (על פי הדרכת) ר' אליעזר ור' יהושע. תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי, כלומר, על פי מסורת שנבעה מאת חגי זכריה ומלאכי, הנביאים האחרונים. מסופר: כשעשה יונתן בן עוזיאל תרגום זה נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, ויצתה (יצאה) בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם? עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא זה שגליתי סתריך לבני אדם בתרגום זה, אולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי, שלא ירבו מחלוקת בישראל, שאם אין תרגום מקובל לפסוקים סתומים, יבואו לידי מחלוקת בדבר משמעותם, ועל ידי התרגום מתברר הפירוש. ועוד ביקש יונתן בן עוזיאל לגלות גם תרגום של כתובים, יצתה בת קול ואמרה לו: דייך! ומסבירים: מאי טעמא [מה הטעם] משום דאית ביה [שיש בו] גילוי קץ מתי יבוא המשיח שהקץ נאמר באופן סתום בספר דניאל, ואם יתורגם ספר דניאל הרי יתגלה על ידי כך הקץ. ושואלים: ותרגום של תורה, האם אונקלוס הגר אמרו? והא [והרי] אמר רב איקא בר אבין אמר רב חננאל אמר רב: מאי דכתיב [מהו שנאמר] בימי עזרא: "ויקראו בספר תורת האלהים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא" (נחמיה ח, ח) כך יש לפרש: "ויקראו בספר תורת האלהים" זה מקרא שקראו בו ככתוב. "מפרש" זה תרגום שתרגמו מיד את המקרא לארמית, כדרך שנהגו במשך דורות לתרגם בבית הכנסת. "ושום שכל" אלו הפסוקין שלא קראו את הכל כאחד, אלא מחולק לפסוקים. "ויבינו במקרא" אלו פיסקי טעמים השונים, שעל ידם מתבררת יותר משמעות המקרא, ואמרי לה [ויש אומרים] כי אלו המסורת לגבי שימוש ומציאות כל מלה, משמע שתרגום היה קיים כבר בראשית ימי בית שני! ומשיבים: שכחום וחזרו ויסדום, שאף התרגום נשכח מפי הבריות, ואחר כך חזרו ופירסמוהו. אגב כך שואלים: מאי שנא דאורייתא [במה שונה תרגום התורה] שעליו לא אזדעזעה [נזדעזעה] הארץ ואדנביאי [ועל תרגום דברי הנביאים] אזדעזעה [נזדעזעה]? ומסבירים: דאורייתא מיפרשא מלתא [בתורה מפורשים דבריה] ולכן אין בתרגום התורה משום גילוי סתרים, אולם דנביאי איכא מילי דמיפרשן ואיכא מילי דמסתמן [בנביאים יש דברים שהם מפורשים ויש דברים שהם סתומים] כגון הפסוק דכתיב [שנאמר]: "ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרימון בבקעת מגידון" (זכריה יב, יא), ואמר רב יוסף: אלמלא תרגומא דהאי קרא [תרגומו של כתוב זה] לא ידענא [הייתי יודע] מאי קאמר [מה הוא אומר], כי לא מצאנו במקרא מעשה זה של הדדרימון בבקעת מגידון. ואילו התרגום מסביר כך: ביומא [ביום] ההוא יסגי מספדא [יגדל המספד] בירושלים כמספדא [כמספד] אחאב בר עמרי דקטל יתיה [שהרג אותו] הדדרימון בן טברימון ברמות גלעד וכמספדא [וכמספד] יאשיה בר אמון דקטל יתיה [שהרג אותו] פרעה חגירא [נכה] בבקעת מגידו ולולי התרגום היה הפסוק נשאר סתום ובלתי מובן.                                                                   (מגילה ג,א)