מאמרים

אם להשתמש בשימוש הלשון הרגיל בימינו, אפשר לחלק בין נבחרים שהם אנשים שבוחרים בהם לתפקיד ומעמד מסוים ובין מובחרים, אלה שיש להם מעלות משלהם שאינן תלויות בבחירה, אלא באישיות של עצמם.

באופן עקרוני ובעולם אידיאלי אמורים היו הנבחרים להיות גם המובחרים, ולו גם מן הסיבה הפשוטה – משום שאלה הנבחרים למלא תפקידים ולדאוג לצרכי ציבור ולהנהיג את הציבור, הכל היו רוצים שהם יהיו האנשים הטובים ביותר לעניין זה המצויים באותו מקום. מכיוון שהעולם איננו אידיאלי, יש קודם כל נטייה של כמה וכמה אנשים טובים שלא להיכנס לעסקי ציבור אלא לעסוק בענייניהם שלהם, כל אחד בעיסוקו שלו. ולפיכך אלה שהם נבחרים קודם כל הם אנשים שרוצים להיבחר, בין שהם עושים זאת מתוך שהם מקבלים עליהם את מה שנקרא "דין התנועה", או שפשוט מתחשק להם לעסוק בתפקידים כאלה.

יש בוודאי פיתוי אצל רבים לזכות בכוח, שהוא אחת מהתשוקות האנושיות, או אולי הביולוגיות, שיש לאנשים. במידה רבה יש גם טובות הנאה שנלוות לתפקידי שררה שונים, שגם הן מהוות פיתוי מסוים.

הדורות שבהם האנשים בעלי המעמד לא היו מקבלים משכורת חלפו ועברו זה מכבר, ויכול להיות שגם התמעטו האנשים שהם צנועים ומסתפקים במועט בכל המקומות. משום כך חלק מאלה שרוצים להיות נבחרי הציבור הם אלה שהדבר הברור היחידי בהם הוא שהם רוצים בכך, ושאר התכונות שמחפשים במובחרים לא תמיד נמצאות בהם.

לכתחילה היינו מנסים למצוא אנשים חכמים, ישרים ובעלי יוזמה שיהיו מנהיגי הציבור. גם בדורות שמתארים אותם באופן אידיאלי, לא תמיד היו המנהיגים בעלי כל התכונות הללו, ויש סיבות שיגרמו לכך שהדורות יתמעטו מבחינה זו.

קודם כל, בחברה קטנה, שבה אנשים מכירים היטב זה את זה, יש להם דרכים לפחות להבחין ולדעת מי הם אלה שיש בהם המעלות השייכות להנהגת הציבור. כאשר קהל הבוחרים גדל והולך, וכאשר החיים מלאי העיסוק וחסרי המגע ההדדי נעשים יותר ויותר מצויים, בפועל, אלה שרוצים להיבחר חייבים לעשות רעש – למן הדרגות הקטנות של הנודניק המקומי שיהיה חבר בוועד העובדים ועד לאלה שמשתמשים בכלי התקשורת הציבוריים כדי להודיע את מציאותם ואת שבחם ברבים.

בכמה וכמה סקרים שנעשו בארץ ובמקומות אחרים מתברר שלמרות הכל, נבחרי הציבור ככלל אין להם שם טוב במיוחד. אלא שאין זה מעכב מאנשים רבים להידחק ולעמוד בשורה הראשונה בכל מקום. בוודאי שאפשר היה לנסות ולבקש מאנשים מובחרים שיקבלו על עצמם להיות משרתי הציבור. הבעיה היא שרבים מאלה אינם רוצים בכך, ויתירה מזו: השהייה בתוך עולם של פוליטיקה גורמת לדברים הרבה. יכול לקרות שאדם הגון, שנכנס כמעט בעל כורחו לעסקי ציבור, עושה זאת מתוך הרגשה – קלה או מרובה – של מיאוס, אבל הזמן וההתחככות בנושאים הללו גורמים לא פעם שהאיש המובחר מפסיק להיות מובחר והוא נשאר רק בגדר של נבחר.

ייתכן שלבעיה הזאת אין פתרון פשוט, ואף על פי כן מן הראוי לבקש מאלה שיש להם איזשהו שאר רוח לנסות ולעסוק בצרכי ציבור – לא מחמת פיתוי הכוח והשררה, אלא מפני שצריך לעזור לבריות. אם יש לאדם מספיק רצון טוב כדי להרים עובר אורח שנפל בדרכו, יכול להיות שצריך לבקש ממנו להרים גם איזו משרה ציבורית באותה דרך.