חפש מאמרים
תאריך
כותרת
חיפוש חופשי
פורנוגרפיה והשימוש בה
פורנוגרפיה והשימוש בה
ספק הוא אם ניתן למצוא אופן להגדיר בו פורנוגרפיה הגדרה מפורטת שתהא יחד עם זאת מופשטת ובלתי תלויה בנסיבות. ואולם עם זאת יש ויש מקום להגדרתה של פורנוגרפיה מן הבחינה המעשית והשימושית. פורנוגרפיה היא כתיבה (או אופן הצגה אחר, בציור או בהצגה לא לשם תיאור מדויק אובייקטיבי) המתארת יחסי מין בדרך גלויה יותר מן המקובל בחברה, המשתמשת במילים "גסות " — שאין נוהגים להשתמש בהן בחברה מהוגנת, או המתארת יחסי מין הסוטים מן המקובל.

ודאי, הגדרה כעין זו אין כל אפשרות להחיל אותה בכל מקרה, והיא יחסית במהותה. וללא ספק פורנוגרפיה היא לא רק עניין של גיאוגרפיה, אלא גם של היסטוריה, ובכל מקום וזמן יש לה הגדרה מפורטת אחרת. ואולם המשתמשים בעובדה זו כדי לטעון, כי מושג הפורנוגרפיה אין לו כל ממשות, טועים ומטעים, כי על אף ההבדלים בתפיסה בין מקומות ותקופות שונים יש צד אחד משותף לכולם" בכל חברה בריאה קיים מושג זה של פורנוגרפיה, וכל חברה נמנעת כרגיל מן השימוש בה. מבחינה זו שווים איי הדרים או הקומדיות של אריסטופנס ליצירותיה של החברה הפוריטנית: לכל אלה יש ויש מושגים על גבולות שאין לעבור אותם, ועל מגונה ומכוער ביחסי מין.

ד.ה. לורנס הדגיש כי קהלו של אריסטופנס לא ראה בדבריו פורנוגרפיה, ושימושי הלשון שלו או התיאורים המיניים שלו לא היו חריגים במסגרת המוסר המקובל של הזמן והמקום ההם. ואולם חברה אחרת בתקופה אחרת אינה חייבת לקבל את אוצר המלים או הדימויים הזה, כשם שאין היא מזדהה עם עולם האידיאות החברתיות או המדעיות והדתיות של אז. שימוש זה ביחסיותה של פורנוגרפיה כדי להוכיח, כביכול, את ביטול הגנאי שבדבר דומה לדבריה של המלכה האדומה ב"עליסה בארץ הפלאות": "כבר ראיתי הרים, שלעומתם ייראה הר זה כבקעה". שעם כל השימוש המופלג ביחסיות, גם הר נמוך עדיין אינו הופך לבקעה.

אכן, בעולם של עכשיו מתגברת והולכת הנטייה להעניק לפורנוגרפיה (כאשר היא מובחנת בתור שכזו) זכות להופיע ולהתגלות בפומבי, בין במעטה מצועף של פסבדו-אמנות ובין במעורטל, אף ללא מראית עין שכזו, ואולם היתריות זו אין לה כל קשר עם ליברליות ורוחב דעת בכל תחום אחר, ואין לה יחס ענייני לכל "קידום" בכל משמעות של המלה.

תקופות שונות של מתן היתר, מלא או חלקי, לפורנוגרפיה, כבר היו בעבר במשך זמנים שונים, והם קשורים במהודק כסימפטומים של תופעה כוללת: של דקדנס תרבותי. תרבות שוקעת, שאיבדה את האמון בערכיה שלה, שאיבדה את כוח היצירה האומנותי והתרבותי, נותנת מקום בין שאר סימני השקיעה גם לפרברסיה מינית ולתיאוריה השונים. שקיעתה של התרבות הרומית, למשל, הייתה מלווה בשפע שחיתות מינית ופורנוגרפיה, ואכן היא פינתה את מקומה לתרבות אחרת, פוריטנית לעילא, התרבות הנוצרית.

השימוש הנפוץ והגלוי בפורנוגרפיה בזמננו הוא אחד הסימפטומים (ובוודאי לא היחיד, אף לא הבולט ביותר) לשקיעתה של התרבות (אף כי לא הטכנולוגיה) המערבית. וכאמור,  אין לדבר כל קשר עם קידמה או עם ה"עתיד" או עם עלייה תרבותית מכל סוג. וכשם שפועל הדבר בתחומים אחרים, קיימת גם בחוגים מסוימים במדינת ישראל התאווה עתיקת היומין "להיות כגויים כמשפחות האדמה" ולחקות דווקא את מופעי הירידה והניוון שלהם המוצגים על-ידי מספר אנשים (שרבים מהם, אגב, גם נהנים הנאה חומרית לא מבוטלת מן הדבר) כתכלית שיש להידמות לה.

ואולם גם אם דנים לכף חובה את הפורנוגרפיה בכללה, אין זאת אומרת כי בהכרח יש להטיל איסור עליה; שפע של ספרות גרועה (מבחינה אומנותית ואחרת) מופץ בשוק, ועצם העובדה שהיא גרועה עדיין אין בו כדי להצריך אל החרמתה. הבעיה כאן מקבלת צורה אחרת: האם מזיקה ספרות זו עד כדי שיהא צורך לאסרה. מגיניה של פורנוגרפיה טוענים, כרגיל, כי מאחר שאנשים יודעים בין כה וכה על אותם הדברים, מדברים בהם לעתים ומהרהרים בהם פעמים רבות, רק טעות היא כשאוסרים על פרסומם ברבים.

ואולם הטוענים כן אינם מביאים בחשבון גורם יסודי אחר: שקיים קשר דינמי בין הדברים שאומרים, מהרהרים בהם או מדפיסים ומפרסמים. הכל יודעים כי בכל התחומים אין אדם מגלה לכל את מחשבותיו כולן, ואכן משום כך יש בכל חברה, אף בכל פרט, תחום של דברים שאין אומרים, וכל שכן אין עושים אותם. בכל חברה יש נושאים, שהם בבחינת "מה שאינו עולה על הדעת", ורק יחידים סוטים מאוד מן התקן מעלים על דעתם לעסוק בהם או לבצעם. ואולם כאשר כל סוג של פשע או סטייה יוצאים מגדר הרהורי העבירה הפרטיים ונעשים נושא שהכל דשים בו, הרי גם רבים רבים העומדים על הגבול, שללא הגירוי הנוסף היו נשארים בתחום הנורמלי, נסחפים אל מעבר לו.

כאשר דשים בנושא כלשהו: רצח, התאבדות או סטיית מין, תמיד יתעוררו יותר ויותר אנשים להביא לכלל מעשה מה שהיה בעבר בשבילם רק הרהור מודחק. מבחינה זו, כל גילוי והסרת לוט מעל דברים מכוסים מובילה להטייה כוללת של התקן החברתי; בן תרבות המערב המשועמם לא ימצא עוד סיפור לעצמו בסדיזם או בהומוסקסואליות: הוא יצטרך לגירויים תקיפים יותר, זרים יותר — בסטיולוגיה או נקרופיליה.

ייתכן שלגבי המעטים, יוצריה של הפורנוגרפיה, משמשת היא כתחליף לפעולה ממשית בתחום זה; אלא שעבור הקהל הפסיבי הקולט יש בה ... הרבה יותר ... כמובן ששום חוק אינו מסוגל, כשלעצמו, למנוע יצירה פורנוגרפית; אך חוק יכול בוודאי להגביל הרבה את תפוצתה ואת הרחבת מעגלי השפעתה דרך צינורות התקשורת ההמוניים. אין טעם ואין כל סיבה לאסור על פרסום יצירות קלאסיות או מדעיות מחשש פורנוגרפיה, מן הטעם הפשוט שיצירות אלה נועדו למעטים, ואותן נפשות חולניות הרוצות לחטט אחר מין בכל צורותיו מוצאות את הדרך לכך בהיתר או באיסור. לעומת זאת עיתונות זולה במחירה — שמשום כך היא בתחום הישג ידם של רבים — ומערכות התקשורת ההמוניות, ובכלל גם התיאטרון והקולנוע, צריכות שמירה וניקוי.

הוועדה שעסקה בנושא זה חטאה לאו דווקא בליברליות יתרה, כי אם בכך שמתוך רצון להיראות כרחבי-דעת מצד אחד, ומשום אי-הרצון לקרוא לדברים מרובים בשמם, השאירה את הכל מעורפל ולא ברור. ראוי היה למצוא הגדרות מסוימות (ולו גם "רחבות אופק" ביותר) ולקבען כקנה-מידה מחייב, אשר המשטרה ובתי-המשפט יוכלו לפעול על-פיו, תוך כדי קביעה מוקדמת מראש, כי הנחיות אלה עצמן צריכות עדכון מזמן לזמן.

(פורסם ב"הארץ" -1969)