חפש מאמרים
תאריך
כותרת
חיפוש חופשי
חיי עולם
חיי עולם
חיי עולם
שיחות על פרשת השבוע 

״פעם היו כותבים בשערי מסכתות התלמוד, מחמת
הצנזורה, כתובת כזו: ״כל מה שכתוב כאן על גויים —
אין הכוונה לגויים של היום, אלא לגויים שהיו בעבר״.
גם בדורנו יש כתובת כזו בשערי הספרים, כתובת
בלתי נראית: ״כל מה שכתוב כאן על יהודים — אין
הכוונה ליהודים של היום; הכוונה ליהודים שהיו
בזמנים אחרים״. ולכן אפשר לשבת וללמוד חומש,
גמרא, ספרי מוסר או ספרי יראה — והכל בסדר גמור;
כל מה שנאמר הרי לא מתייחס אלינו או לדור שלנו,
אלא לאנשים אחרים, ואל זמנים אחרים.
צריך למחוק מאותם דפי הקדמה בלתי־נראים
את התפיסה הזו שהדברים מדברים על מישהו
אחר, על ה״הם״, על ה״אלה״, על האחרים — העיקר
שלא עלינו. בין שמדובר בחומש, בין שמדובר בספרי
יראה ובין שמדובר בגמרא — הכתובת צריכה להיות
הפוכה: ״כל מה שנאמר כאן — מדבר רק עלי, הכל
נכתב בשבילי והכל מחייב אותי; קודם כל הדברים
מתייחסים אלי״.   

(מתוך שיחה שבעל פה)
פתח דבר
ספר התורה מכיל בתוכו עולמות רבים. הנושאים שבהם הוא עוסק,
הלשון שבה הוא כתוב, כל הדרכים המרובות כל כך להבין אותו
ולפרשו — כל אלה הם עולמות הכרוכים ועומדים זה בצד זה וזה
בתוך זה. ואולם מכלל גווני המשמעות הרבים שיש לתורה עולה
שהתורה היא, בעצם, ״ספר תולדות אדם״. זהו הספר המספר לאדם
הלומד אותו — לכל אדם, אך בייחוד לעם ישראל וליחיד מישראל —
לא רק מה שהיה ומה שצריך להיות, אלא גם מה משמעות מהלך
חייו־שלו. ספר התורה משמש מעין אספקלריא מופלאה שבה אנחנו
מסוגלים, מצד אחד, לראות עד לקצות המציאות, אבל מן הצד השני
אנו יכולים, בצורה מופלאה, גם לראות את דמותנו־שלנו, הן את
הדמות האישית בכלל והן את דיוקן נפשנו כאן ועכשיו.
משום כך לא ייפלא שלספר התורה נוצרים כל הזמן פירושים
חדשים. יפים הדברים שכתב הרשב״ם על שיחתו עם סבו הגדול,
רש״י, ביחס לפירוש המקרא, שבה אמר רש״י כי אילו היה הדבר
בכוחו, היה חוזר ומשנה את פירושו לפי ״הפְּשָׁטוֹת המתחדשים בכל
יום״. ה״פשטות״ הללו ״מתחדשים״ לא רק משום שלימוד התורה
כמוהו כהתבוננות באבן־חן שיש לה פנים לאין מספר, אלא גם משום
שאף אנו מתחדשים בכל יום.
הספר הזה הוא ליקוט ועיבוד של שיחות שנאמרו במשך
שנים אחדות בישיבת ״מקור חיים״. במשך השנים הללו התחלף
קהל השומעים, וגם האומר השתנה והלך מזווית לזווית, לפי סדר
חייו ומאורעותיהם. פעמים שהקהל היה דרוך וער ופעמים שהיה
מתנמנם — לא בהכרח בגלל השוני בדברים אלא משום שכאמור,
בכל יום ויום מתחדשות בתורה פנים רבות. אמרו חכמים שבזמן מתן
תורה התפצל קולו של הקב״ה לשש־מאות אלף קולות שונים, ואולי
אף הרבה יותר מזה, שהרי הדברים נאמרו לא רק לשעתם אלא גם
לדורות הבאים. כל פרשנות כזאת היא פרטית ואישית, אך בו־בזמן
גם מכֻוונת לאחרים. פעמים שהיא נוגעת בנקודה משמעותית שאדם
יכול להשתעשע בה או להתמרמר עליה במשך שנים, ופעמים שהיא
עניין של שעה, לעתים — של שעת כושר.
תקוותי היא שהדברים הללו, בין בכללם בין בפרטיהם, יהיו
הסתכלות פנימה והחוצה אל התורה שתהיה לה משמעות גם לאחרים,
לקוראים בספר ולמציצים בו.
בראשית קטע הפתיחה
ספר בראשית — בעיות היסוד
כנגד פירוש רש״י הראשון והמפורסם, הרמב״ן טוען שהשאלה מדוע
פתחה התורה בבראשית היא בעצם שאלה שאיננה במקום. נכון
שאם בוחנים את כמות המצוות, הרבה מהן נמצאות בספר שמות,
ספר ויקרא הוא עולם שלם של דינים, הפירוט הכי רחב מופיע בספר
דברים, ואילו ספר בראשית לא שייך לכך; אולם מאידך — בספר הזה
נמצאים כל יסודות האמונה שלנו; יש בו עיסוק אינטנסיבי בשאלות
יסוד, והוא מלא בסיפורים על דמויות מופת שמעצבות את החיים
שלנו. לאור כל זאת, ברור שלא ניתן היה להתחיל את התורה בלי
לעסוק בכל הדברים הללו.
הסיפורים בספר בראשית הם סיפורים על ״צדיקים״, אך אין
אלו סיפורי צדיקים מן הנוסח בו הדמויות, וגם הציורים שלהם —
נראים כעשויים פלסטיק. בסיפורים כאלה, הדמויות באמת עשויות
פלסטיק, מעין מעטפה ללא פרצוף פנימי, והסיבה לכך היא שאף
פעם אין להן חסרונות. בספר בראשית, לעומת זאת, אין אדם אחד
שמדברים עליו בסגנון כזה; לא מפני שכולם מעורבים בחטאים, אלא
משום שהדברים אף פעם לא מתרחשים בצורה חלקה: אברהם, יצחק
ויעקב — לכל אחד מהם העניינים שלו; יוסף והשבטים — גם אצלם
הדברים לא פשוטים. ועם כל זאת, אלו הם הצדיקים, ״עמודי העולם״
שלנו. ואכן, ארבעה מתוך שבעת הרועים — האבות הרוחניים של
עם ישראל — הם דמויות מתוך ספר בראשית.
פרשת בראשית עצמה עוסקת במפורט בבעיות היסוד של
החיים. כמעט כל בעיה חשובה נמצאת כאן — העלייה והירידה,
הבריאה, מהות האדם ועוד. המקום היחיד בו יש איזשהו דיון בשאלות
של החטא: מה זה חטא, ואיך זה חטא — הוא פרשת בראשית. הפרשה
עוסקת גם בהיבטים אנושיים יותר של בעיות החיים: יחסים בין בני
אדם, בין איש לאשתו, בין אב לבניו, מריבות בין אחים, ואפילו רצח.
אלה הם אבני הבניין של החיים, ופרשתנו מלאה מהם.
תוכן העניינים
הקדמת העורך. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . יג

פתח דבר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . טו

חומש בראשית

בראשית. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 3
סיפורי בראשית עוסקים בשאלות היסוד של העולם • נשמות של
קין ונשמות של הבל • זרעו של קין • יחס התורה לקידמה: ״אשר
ברא א־לוהים לעשות״ • מה עושים עם הידע ועם הכוח?

נח . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 13
נח מתחיל בתור התקווה של העולם — ״זה ינחמנו״, וגומר כשיכור
• בדידותו המהותית של הצדיק והשפעתה עליו • ההבדל בין נח
לאברהם • הנכונות להיות לבד היא חלק מעניינו של הצדיק — ״אחד
היה אברהם״.

לך־לך . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 23
פרשת הישגיו של האדם — המאבקים והניסיונות • ניסיונותיו של
אברהם דורשים ממנו לחתוך בבשר החי, ובעיקר ללכת ללא כתובת:
״התהלך לפני״.

וירא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 33
הניסיונות — הכרעה לא ברורה ולא פשוטה בין טוב לרע • ״בכל
מאודך — בכל ממונך״: דרישה שלעולם לא נגמרת • עקידת יצחק —
למסור את המוסר • כשמסירות הנפש עבור הקב״ה דורשת לוותר
אפילו על העולם הבא.

חיי שרה. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 43
שני מחזורים של חיים, חיים בסערה וחיים בשלווה • רצוא ושוב • מי
שלא היה בעקדה — לא יכול אחר כך לחפור בארות.

תולדות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 53
תולדות אברהם — יצחק • תפקידו של הדור השני — להמשיך, אך גם
לשמור על התחדשות • מהותם של הפלשתים — לסתום את הבארות,
ותפקידו של יצחק — לחפור את הבארות אשר חפר אביו.

ויצא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 63
היציאה מהמוכר והסגור מאיימת על הקיום הפנימי של האדם, ומעלה
תביעות ודרישות כלפיו • מלאכי א־לוהים עולים ויורדים בו — דיוקנו
של מעלה מול דמותו של מטה • יוצא יעקב וחוזר ישראל; יוצא אדם
בודד וחוזר עם.

וישלח . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 73
״תתן אמת ליעקב״ — איזו מין אמת זו? על הפתַלתלוּת של יעקב •
אחיו אני ברמאות • הופעתה של האמת ב״עלמא דשיקרא״ • ״טוב
מאוד — זה יצר הרע״: סטנדרטים גבוהים עלולים להביא לשבירה •
״ואתם בני יעקב לא כליתם״.

וישב . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 81
ביקש יעקב לישב בשלווה — קפץ עליו רוגזו של עשו • עולם האמונה
לא בנוי כדי להעניק שלוות נפש • להחליף את השאלות הקטנות
בגדולות • רק למתים יש שלווה ומנוחה.

מקץ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 89
לכל זמן, ועת לכל חפץ • הודיעני ה׳ קיצי • היחס בין הזמן הקצוב
לדברים להתרחש לבין השתלשלות המאורעות הטבעית • הרים
ובקעות במישורי הזמן • היום הרת עולם — ומה ייוולד?

ויגש . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 97
יהודה ויוסף — דמויות שחורזות את ההיסטוריה • המהות היפה אך
השבירה, מול זו שיודעת תמיד לקום מחדש • הפאר והנצח, צדיק
ובעל תשובה • מחלוקת הלל ושמאי סופה להתקיים.

ויחי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 109
ביקש לגלות את הקץ ונסתלקה ממנו שכינה — על דברים שאי אפשר
להלביש במילים • נבואת אחרית הימים של יעקב • גם בנבואה הכי
מדויקת נשאר תמיד צד של ״לישועתך קויתי ה״.
חומש שמות

שמות. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 119
מזכירים יציאת מצרים בכל יום • יציאת מצרים כתבנית הגלות
והגאולה בכלל • גלות איננה רק מצב גיאוגרפי, אלא מהות פנימית
• מתי מתחיל השעבוד? ההכרה בגלות מאפשרת את הגאולה.

וארא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 127
הרשעים של סיפורי התורה • החרטות של פרעה — ״רשעים מלאים
חרטות״ • מי שהתחרט ושנה — נעשה לו כהיתר • שבירת התחושה
של ״אני בסדר״.

בא. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 137
״קדש לי כל בכור״ • הקשר והחיבה המיוחדת השמורים לחוויה
ראשונית • ״בכור בניך תתן לי״ — לתת את הכוחות הראשונים לקב״ה.

בשלח . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 143
קריעת ים סוף קורעת את המציאות האטומה • ״ראתה שפחה על הים
מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל״ • ניסיון מרה והמן — לחיות בתוך
הטבע אחרי מציאות של ניסים.

יתרו . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 149
הצעתו של יתרו מול שאיפתו הבלתי מציאותית של משה שלא
לעשות דרגות בתוך עם ישראל • ״רק עם חכם ונבון הגוי הגדול
הזה״ — התורה לא נמצאת אצל אף אחד בכיס.

משפטים. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 157
ענייני פרשת משפטים כהמשך ישיר למתן תורה • החיים שלנו לא
מתרחשים בבית המקדש, אלא בשדה ובכרם • התורה עוסקת בעיקר
בפרטים היבשים המרכיבים את החיים.

תרומה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 165
״בתוכו״ לא נאמר אלא ״בתוכם״ — המשמעות הפנימית של המשכן
הפיזי • בניית המשכן באה מנדבת הלב ומשקפת את השותפים בה —
איש לפי עניינו • בשביל לבנות משכן לקדושה, צריך נתינה מכל
הסוגים.

תצוה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 171
המתח לפני תחילת השימוש במשכן • על הדיוק המופלג בפרטי
בניית המשכן • המרכיב הפנימי של המשכן, ואיך לא להחמיץ את
התכלית שלו.

כי תשא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 177
העגל נועד להחליף את משה רבנו • הצורך בממשות הא־לוהית טבוע
בנפש האדם • השבר שמגיע לאחר הקדושה הגדולה, הגשמת העליונים
וקידוש התחתונים • הצורך להלביש השגות גדולות במעשים • ״אם
יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו״.

ויקהל . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 187
משמעות הסמיכות בין ציווי השבת לציווי המשכן • עבודה איננה
דווקא מאמץ, ומנוחה איננה הפסקתו • מלאכת מחשבת אסרה תורה
• הפסקת הפעילות כשלב ביצירה • דממת השבת.

פקודי. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 195
מדוע בכלל צריך לבנות משכן? • ההבדל בין עבודה בבמה לבין
עבודת המשכן • המשכן מנקז רצונות של רבים ומגיע למעלה ומעבר
לגבולות היחיד • הדחיפות בהקמת המשכן לאחר חטא העגל — כל
התגלות גדולה צריכה מסגרת להפנמה.
חומש ויקרא

ויקרא. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 205
ספר ויקרא — ספר הקדושה • הקדושה מקיפה גם את תחומי הסדר
החברתי והמוסר האנושי • המחויבות — ״והייתם קדושים כי קדוש
אני״ • מה בין קדושה לחכמה?

צו . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 211
על פיגול, נותר ושריפת הקורבנות • הפסוק מתנגד ל״זבח משפחה״,
גם כאשר אלו במות לעבודת ה׳ • שבירת תחושת הנוחות העצמית
של האדם • מעשה הקורבנות כולל בתוכו מתח מהותי — ״אש תמיד
תוקד על המזבח״.

שמיני . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 219
האם יש טעם הגיוני לדיני המאכלות האסורים • בריאות הגוף או
הנפש? התורה איננה מדריך לדיאטה ולא לחיים טובים • מה עושים
עם א־לוהים שאפשר תמיד להסביר אותו?

תזריע . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 227
הגדרתה הרפואית של הצרעת • אדם, איש, גבר, אנוש • הצרעת היא
נגע של אנשים גדולים • ״אין אדם רואה נגעי עצמו״ • על סוגי נגעי
הצרעת — ״פשה הנגע״, ״הבשר החי טמא הוא״ • התיקון — ״בדד
ישב מחוץ למחנה״.

מצורע . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 239
החיים והטוב, המוות והרע — טומאה וטהרה • איך נוצרת טומאה?
מוות בהיקפים שונים • על טומאת נידה וטומאת יולדת • דרגת
הטומאה קשורה בדרגת המקבל.

אחרי מות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 247
חטאם של בני אהרןֹ • הבעיות של הקרובים לה׳ • שחיקה מחמת קרבה,
מכהֹנים עד ל״בני תורה״ • ״בקרובי אקדש״ • שריפת נשמה — הגרעין
הפנימי מת, ורק החיצוניות נשארה.

קדושים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 255
הקושי בחיי קדושה בתוך המציאות השוחקת • מבט של מעלה ומבט
של מטה • ההתדרדרות יכולה להתרחש ללא משים • מיליון הנמלים
של החיים.

אמור . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 265
על מומי המקדש ומומי הסנהדרין • המקדש הוא לא שטיבְּל, אלא
מקום של פאר • ״הבו לה׳ בני אלים״; הקב״ה רוצה אנשים שלמים •
״מעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה׳ א־לוהיכם״.

בהר. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 275
מה עניין שמיטה להר סיני • אפקעתא דמלכא — מיהו בעל הבית •
השמיטה מול ״כי ימוך״ — שני צדדיה של העבדות • ״גרים ותושבים
אתם עמדי״, להיות פנסיונרים של הקב״ה • ממלכת כהנים; האחריות
של הקב״ה כלפינו.

בחוקותי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 285
התוכחה — ״והלכתם עמי בקרי״ • החוסר בהסקת מסקנות ממאורעות
החיים • תמיד קל להאשים אחרים, ולא לקחת אחריות אישית • ״אנחנו
ואבותינו חטאנו״ — תשובה עד השורש • ״על מה אבדה הארץ?״
חומש במדבר

במדבר . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 295
לא כל אדם יכול להתמודד עם פירוק המשכן • ״ולא יבואו לראות
כבלע את הקודש ומתו״ • שבירת הקודש בתחומי החיים השונים
והיכולת להתמודד עמה • מהותו של לימוד תורה — קושיות ופירכות
• סותר על מנת לבנות.

נשא. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 305
בני גרשון, האנשים שבאמצע: לעבוד, ולמשא • יש להם את היומרה
וההשגה, אך אין להם את היכולת • האופנים שואפים להיות שרפים,
אך הם אלה שבסוף נושאים את המרכבה, ולכן זוכים לפרשה משלהם.

בהעלותך . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 315
אלדד ומידד; נביאים ללא רישיון • למי שייכת התורה? ״מי יתן כל
עם ה׳ נביאים״ • מי שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש • ״יהיו
לך ולבדך״, או ״לזרים איתך״.

שלח־לך. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 323
המרגלים — ״ראשי בני ישראל המה״ • ״ארץ אוכלת ישביה היא״ —
הפחד והסכנה בחיים על האדמה • משה מייצג את המעלה של עולם
החומר על עולם הרוח • תערובת של רוח וגשם.

קרח. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 331
מחלוקת קרח ועדתו — מרד של אנשים מכובדים • התגובה החריפה
במיוחד של משה רבנו • קרח ועדתו מנסים למוטט את היסודות:
״ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו״ • מחלוקת שאינה לשם שמים • מה
מסתתר מאחורי הסיסמאות?

חקת . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 339
מדוע גם פרה אדומה וגם מיתת הצדיקים מכפרות? • ״ממלא מקום
אבותיו״, לעומת אובדן ללא השלמה במיתת הצדיק • הפרדוכס
שבמוות; טומאה וכפרה • מיתה, כמו לידה, היא נקודת מעבר בין
העולמות.

בלק. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 349
בישראל לא קם ״כמשה עוד״ אבל באומות העולם קם, ומי הוא? בלעם
• על מה הוכפש שמו של בלעם? • תלמידי בלעם ותלמידי אברהם
אבינו • נביא וחלאה; ההפרדה בין ההשגות למעשים.

פנחס . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 361
״הנני נותן לו את בריתי שלום… תחת אשר קינא לא־לוהיו״ • דמותו
של הכהן בנויה על שילוב בין חסד לגבורה • שורשה של הקנאה לה׳
באהבתו, וכגודל האהבה גודל הבערה.

מטות. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 369
״ככל היוצא מפיו יעשה״; כוחו של הדיבור • קדושה שבאה מלמטה
• כוח היצירה והחורבן • ״כל הנודר כאילו בנה במה״, אך למי נבנתה
הבמה, ואילו קורבנות מוּעַלים בה? • גם היום אפשר לבנות מזבח
קטן לקדושה.

מסעי . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 377
המסעות — סיפור החיים הפנימי של עם ישראל • ״מדבר העמים״:
על חוסר הוודאות שבנדידה • מתי נקבל את התשובות?
חומש דברים

דברים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 385
״איכה אשא לבדי״ — בדידותו של משה במשא האחריות • עם ישראל
הוא ״ראש קטן״, עושה מה שצריך ותו לא • מה בין חכם לנבון? •
השינוי הגדול בימי בית שני — ״קיבלנו על עצמנו״.

ואתחנן. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 395
מהותה של עבודה זרה — ניתוק פרט אחד מתוך המכלול; ״מפריד
אלוף לא יראה מאורות״ • הרצון להתמסרות שלמה עלול להשאיר
אותנו רק עם קרעים • על שברי הלוחות נשאר כתוב: ״תרצח״,
״תנאף״, ״תגזול״.

עקב. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 405
ערב הכניסה לארץ — העבר מטושטש, העתיד לוט בערפל • הכנות
לחיים חדשים, חיים כדרכו של עולם • ההתבגרות של עם ישראל
והפרידה ממשה ומהמדבר.

ראה. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 409
ה״מקום הנבחר״ הוא הקו המנחה של המצוות המופיעות בפרשה •
״עם הארץ״, ובכל זאת ״עם השמים״.

שופטים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 415
תמים תהיה עם ה׳ א־לוהיך — מיהו האיש התמים? • ״נעשה ונשמע״
• על ההבדל בין תמימות לחקירה • תמימות היא היכולת לקבל דברים
• ״הסכת ישראל״ — קודם הס, ואחר כך כתת.

כי תצא. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 423
ממונא או איסורא? • התורה איננה ספר רפואות, והיא מלאה סתירות
• ״כותו אתיכם לחרבות״ • ״עושה מידותיו של הקב״ה רחמים, ואינן
אלא גזירות״ • לא לצמצם את התורה, ״מעשה א־להים״ • התורה
היא גשר לשמיים.

כי תבוא . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 431
מדוע התורה לא משתמשת בלשון נקייה? • העולם הוא מקום של
קללות יותר מאשר של ברכות • יציאה מחממה ללא הכנה עלולה
ליצור משבר • אחרי ה״ארור״ אפשר אולי לעמוד באתגר.

ניצבים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 437
מציאותה של התשובה ממלאת באופטימיות, לא הכל אבוד • ״ובחרת
בחיים למען תחיה״ — העמדת הבחירה מלווה בשידול • חלק מן
הבחירה הוא באופן ראיית הדברים • דרושה לפעמים התייגעות כדי
להגיע לטעם החיים.

וילך . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 445
״ידעתי כי השחת תשחיתון״ — למה משה חותם את הנאום שלו
בפסימיות שכזאת? • איך מתכוננים לנפילה? היכולת לשאת קשיים
• ״חזק ואמץ מאוד״ — לא לאבד את האומץ.

האזינו . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 453
שירותיו של משה — שירת הים ושירת האזינו • שירת האזינו היא שירה
של סיום תקופה ופתיחת תקופה, על האתגרים והקשיים החדשים
שבה • היתרון שבשירה — זיכרון לדורות.

וזאת הברכה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 459
ברכת יעקב וברכת משה — ברכה לילדים מול ברכה לעם ישראל •
ההדגשה של שבטי יוסף קשורה להעברת המנהיגות ממשה ליהושע
• שבט לוי הופך מבן נזוף לשבט הנבחר — ״ה׳ הוא נחלתו״ • משה
איש הא־לוהים.