חפש מאמרים
תאריך
כותרת
חיפוש חופשי
תשובה – חזרה על המקור
תשובה – חזרה על המקור

תמציתה של התשובה
 
ראשית התשובה היא בנקודת המעבר מן העבר אל העתיד, הפנייה לדרך אחרת לעתיד. התשובה אינה אלא פנייה, הסטה שיכולה להיות היפוך מוחלט ומלא של כיוון או רצף של נקודות מפנה רבות.
 
יהודי שוטח שלוש פעמים ביום בקשה לתשובה ולסליחה. משמעות חזרה זו היא שכל בקשה מציינת אפשרות של תפנית מסוימת. ככל שמהלך חייו של אדם יציב ורגוע יותר, נקודות המפנה אינן תפניות דרסטיות ופניות חדות; אבל לא אחת, כאשר מתבונן אדם במעשיו במבט לאחור הוא רואה מה היו באמת נקודות המפנה החשובות בחייו, למרות שבשעת מעשה הוא לא הבחין בהם.
 

הרגשת הצורך בשינוי כיוון
  
שני גורמים יוצרים את האפשרות לפנייה זו: ההכרה כי העבר אינו מושלם, ולפיכך ראוי לתיקון; וההחלטה לשנות כיוון מכאן ואילך.
ההכרה בצורך לשנות אינה באה ומורגשת בדרך אחת. לעיתים מקננת באדם תחושה מוגדרת של חטא המעיק על הנפש, ובעקבותיו רצון עז להימלט ממצב זה ולהיטהר. ואולם הרצון בתפנית עשוי לבוא גם בצורות חריפות פחות, המוליכות אף הן לחיפוש.
  
ככל שהתחושה הראשונית של החיסרון או הפגם חריפה יותר, כן תהא התפנית חדה וחריפה יותר, לעיתים עד כדי קיצוניות ומעבר חד אל הצד שכנגד. וככל שתחושת חוסר הנוחות כלפי העבר או ההווה מתונה יותר, תהא התפנית שתבוא בעקבותיה מתונה יותר, הן מבחינת קצב השינוי והן מבחינת חריפות התגובה.
 
ובכל מקרה, בכל פניה לתשובה קיימת נקודה עקרונית ומהותית: תחושה ברורה של אי נחת מן הקיים ומן העבר.
 

טמטום הלב
 
המכשול הגדול ביותר העומד בדרך התשובה הוא שביעות הרצון העצמית. אדם חש ש"הכל בסדר" מבחינתו; ואם המציאות לוקה בחסר, הרי אלה חסרונות המשותפים לעולם ככלל, לכל בני האדם, לחברה, למשפחה, לקב"ה וכיוצא באלה.
 
הרגשתו של "המסתפק בחלקו" במובן הרוחני והמוסרי אינה תלויה כלל ועיקר במצבו האובייקטיבי. אדם עשוי להצטייר בעיני הרבים כחוטא וכפושע, ואף-על-פי-כן הוא עצמו אינו חש בכך כלל. אדם הנתון במצב זה לעולם לא יגיע לתשובה. לעומת זאת: גם מי שבעיני אחרים נחשב כאדם זך וישר, אם הוא עצמו חש חיסרון הרי שדרך התשובה פתוחה לפניו.
 
מצב זה, המכונה "טמטום הלב" הוא מצב שבו אין האדם מסוגל לחוש את החסרונות והבעיות שלו. אדם כזה, גם אם הוא חכם ונבון, מאומה לא ישנה בדרכי התנהגותו כל עוד אין בו תחושה ממשית של חוסר.


קבלה לעתיד
 
המרכיב השני בתשובה מכונה "קבלה לעתיד". זוהי ההחלטה לשנות את הכיוון מעתה והלאה. נקודה זו היא ההמשך המהותי של צעד התפנית הראשון. עוצמתה, כיוונה ועמידותה תלויים במידה רבה בבהירות ובעוצמה של התחושה הראשונה כלפי העבר.
 
ואולם גם מי שחש אי נוחות, ומגדיר אותה ואת עצמו במילים "לא טוב", אינו בהכרח מגיע לידי החלטה של שינוי, וכל שכן לשינוי של דברים בפועל. זאת ועוד: עצם העובדה שאדם מתחרט על מעשיו וחש בחסרונותיו אינה מביאה בהכרח לתוצאה הרצויה: במקום זאת עלול הדבר להביא לשקיעה גוברת בייאוש ולקבלת המציאות כמו שהיא, בלא לקוות ובלא לנסות לשנות את מהלך הדברים.
 
פעמים חש אדם שהוא כל כך שקוע ושפל, עד שגומלת בו ההחלטה להשכיח ולהשתיק את קולו של ליבו, שהוא המקור לייסוריו. התעלמות והדחקה זו נעשית לא פעם על-ידי כניסה לעולם של יצרים או של עיסוקים המקהים את החושים. הנותן עינו בכוס, בסמים, בתאוות נשים או ב"בידור" לכל סוגיו, מנסה להקהות תחושה של אי נוחות. ואולם כל זה רק יוצר תחושה מסולפת של הרפיה בכאב ואשליה שאפשר להמשיך הלאה בלא לשנות כיוון.
 
החרטה על העבר כשלעצמה, על אף חשיבותה הראשונית והמכרעת, דורשת אפוא גם את התקווה והאמונה שאפשר לשנות ולהשתנות. במובן זה הרעיון של התשובה, שיש תשובה בעולם, היא אחד מיסודות התקווה וההתעוררות של האדם. ההכרה כי בכל עת נשמר הפתח ויש דרך לתשובה היא עצמה יכולה לפעול כגורם מעורר המאפשר להגיע לתשובה.

 

דרך קלה וקשה 
  
תשובה היא עולם ומלואו, והיא מקפלת בתוכה שני הפכים המשלימים זה את זה. מבחינה אחת אין דבר קשה יותר מעשיית התשובה, שכן התשובה משמעה השתנות, התהפכות, גיבוש מהות חדשה; ומבחינה אחרת אין דבר קל יותר מהתשובה, שכן אפילו שבריר שנייה של פנייה הריהו כבר בגדר תשובה.
 
בעל התשובה דומה אפוא לאדם ההולך בדרך מסוימת, וברגע אחד הוא מחליט לשנות את כיוון הליכתו. מאותו רגע כבר אין הוא הולך עוד בדרך הישנה אלא פונה לצד אחר. אלא שזה היה החלק הקל, ומכאן מתחילה הדרך הקשה יותר והארוכה. שכן גם אם הדרך השתנתה הוא עדיין לא השתנה, ובמשך הזמן שמתארך זה מתחיל לחרוק ולכאוב ולהיות קשה. קשה להשתנות, אבל גם זה אפשרי, לא בקלות ולא בקצרה, אבל בדרך ארוכה, פעמים עד אין סוף, אפשר להשתנות. ואז יהיה סיפוק והתרוממות רוח, ויהיה גם קל יותר,; אלא שאז, אם האדם עודנו בעל תשובה, הוא שוב ישנה את הכיוון...