Eng


סוגיית טבע האדם במקורות היהודיים ובפילוסופיה הסינית

פרופסור אנדרו פלאקס

מלמד, מתרגם ועורך ספרות ופילוסופיה סינית

הסוגיא פותחת בדרשה על מותו של היצר הרע,
ומפתחת את הדיון על אופיו וההתמודדות של האדם איתו

כ' טבת תשע"ב  15.1.2012

 

                               דף מקורות   

תקציר הסוגייה

 

בסוגייתנו הגמרא דנה במהותו של ההספד המתואר בזכריה הנביא: " וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דויד לבד ונשיהם לבד משפחת בית נתן לבד ונשיהם לבד" (זכריה יב,יב). אחת הדעות בגמרא היא שהספד זה נכתב על מותו של היצר הרע, בעתיד, בזמן הגאולה, יהרוג הקב"ה את היצר הרע ואז יקרא הספד זה. הגמרא לא מבינה מדוע אומרים הספד על הריגת היצר הרע, מדוע לא קוראים בשמחה על הריגתו. בתשובה מביאה הגמרא דרשה של רב יהודה, בדרשה מתואר ששחיטת היצר הרע תעשה על ידי הקב"ה לעיני הצדיקים והרשעים. לאחר השחיטה, היצר הרע יראה לצדיקים כהר גבוה, הר שלא ניתן לעבור אותו. לרשעים הוא יראה, כחוט השערה, חוט שבקלות ניתן לקרוע. בתגובה פורצים הצדיקים בבכי על שהתגברו על הר גבוה שכזה, והרשעים פורצים בבכי על שלא עמדו מול חוט השערה הדק הזה. זהו ההספד המתואר.
תיאור ההספד שמבאר את מהותו, משאיר אותנו עם חידה לגבי מהות היצר הרע. האם הוא חזק מהאדם (הר גבוה) או שהאדם חזק ממנו (חוט השערה). בנקודה זו פותחת הגמרא דיון במהותו של היצר הרע. הגמרא מלקטת את ההתיחסויות ליצר הרע בתנ"ך, ומוצאת שליצר הרע שבעה שמות: רע, ערל, טמא, שונא, מכשול, אבן, צפוני (מלשון צפון, מוסתר).
רב אסי מתאר את מצב האדם מול היצר הרע כתהליך של התמודדות ההולכת וגודלת. בהתחלה היצר הרע נחשב כחוט של קורי עכביש, הוא כמעט אינו מורגש. בהמשך הוא הולך וגדל עד שהוא נחשב כחבל הקושר עגלה. בהתחלה היצר אינו נחשב כמעט לכלום, אך בהמשך (אם התפתו לו) הוא כובל את האדם באופן שהוא אינו יכול להשתחרר ממנו.
אביי מסביר שהיצר הרע חזק אצל תלמידי חכמים יותר מאצל אנשים אחרים. מצב זה תואר על ידי זקן אחד לאביי בכלל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". כלומר, ההתמודדות של גדולים עם היצר הרע קשה מההתמודדות של קטנים ופחותים מהם. חוזק של היצר הרע אצל אדם לא מראה על פחיתות אלא להפך. אביי אף מספר שהיה עד למפגש בין גבר לאישה בסיטואציה שלפי הערכת אביי את עצמו הוא היה נכשל בה, שהסתיים בלי שום רע.
בהמשך מתייחסים חכמי הגמרא לצורות הפעולה של היצר הרע. היצר הרע רוצה ומנסה בכל יום להכשיל את האדם. כל המגמה שלו היא להרע לאדם עד כדי מוות. הוא הגורם המסית את האדם לחטוא בעולם הזה, והוא בעצמו יהיה העד נגד האדם החוטא במשפט על חטאיו לאחר מותו. רבא מסביר סתירה שיש בהתייחסות ליצר הרע בפסוקים שונים. מצד אחד היצר הרע מתואר בפסוק כ'רוח', גורם חיצוני חולף. מצד שני, בפסוק אחר, היצר מתואר כגורם 'בקרבם' של בני האדם, בתוכם של האנשים. לכן מסביר רבא שהיצר הרע בתחילה אכן נמצא כגורם חיצוני המפתה את האדם, ובסוף, אחרי שהאדם מתפתה לו הוא נחשב כחלק ממנו. בפסוק שנאמר כמשל על מעשי דוד בחטא בת-שבע, נאמר: "ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא לו ויקח את כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו" (שמואל ב' יב,ד). רבא דורש את הפסוק כפסוק שנאמר על היצר הרע, והוא נקרא בהתחלה 'הלך', גורם שאינו מתעכב כלל. בהמשך הוא נקרא 'אורח', גורם המתעכב באופן זמני. בסוף הוא נקרא 'איש', גורם הנוכח באופן קבוע. אם כן נמצא, שהיצר הרע מקיים תהליך של השתלטות מדורגת על האדם. דוגמא נוספת לרעיון זה מובא בדברי רבי יוחנן שהתייחס ליצר המיני של האדם. ולדבריו ככל שהאדם יממש את תאבותיו הם יהיו חזקות יותר ("אבר קטן יש לו לאדם, מרעיבו - שבע, משביעו - רעב").

                                    עיון:   
 
ההתמודדות עם
היצר הרע


מקורות נוספים  

רמב"ם, מורה נבוכים   

היצר הרע והיצר
הטוב במשנת התניא
  

לדף הסוגיה האהובה