דף זה עוסק בעונש ממון ועונש מלקות.
במשנה הפותחת את הפרק נאמר כי אדם חייב
לשלם קנס גם על אונס של קרובת משפחה (כגון אחותו). משנה זו סותרת משנה במסכת מכות (פרק
ב, משנה א), שנאמר בה כי על ביאה על קרובת משפחה יש בעונש מלקות: "ואלו הן
הלוקין: הבא על אחותו...". עולא סבור כי אדם שחייב גם בעונש מלקות וגם בתשלומים
חייב רק לשלם, ומשום כך יש להבין את המשניות כעוסקות בעניינים שונים: תשלום קנס
למי שזכאית לקנס, כגון נערה, ומלקות למי שעבר עבירה עם מי שאינה זכאית לקנס
(בוגרת, נערה חרשת או שוטה). רבי יוחנן סבור כי כאשר מתרים באדם הוא לוקה, וכאשר
לא מתרים בו הוא רק משלם. לפי שיטתו כאשר יש התראה, אדם שחייב הן בעונש מלקות והן בתשלומים
לוקה ולא משלם. ריש לקיש (בדף הבא) סבור כי אין סתירה בין המשניות, לפי שיטת רבי
מאיר הסבור שאדם לוקה ומשלם.
שיטת עולא, "משלם ולא לוקה", נלמדת
מגזירה שווה בין הפסוק בפרשת אונס "תחת אשר ענה" (דברים כב, כט) לפסוק
"עין תחת עין" (שמות כא, כד), שפירושו שצריך לשלם את דמי העין אך אין
עונש מלקות. שיטת רבי יוחנן, "לוקה ולא משלם", נלמדת מדין מי שנתחייב
מלקות בבית דין, שנאמר עליו: "כדי רשעתו... ארבעים יכנו" (דברים כה,
ב-ג) – "משום רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו משום שתי רשעויות".
ברקע המחלוקת מצויים דיני החובל בחברו ועדים זוממים. אדם שחובל בחברו צריך לשלם לו
על החבלה, כמוסבר בתורה, והוא גם חייב מלקות על "פן יוסיף להכותו"
(דברים כה, ג), המתפרש כאיסור להכות אדם אחר. דוגמה אחרת היא עדים שזממו לחייב אדם
אחר בתשלום ממון. עדים אלה חייבים לשלם, והם גם עוברים על "לא תענה ברעך עד
שקר" (שמות כ, טו). בשני המצבים הללו יש, באופן עקרוני, גם חיוב מלקות וגם
עונש תשלומים, אך בפועל רק משלמים ולא לוקים.
התלמוד מנסה לבסס את שיטת עולא על מקרים
אלו, אך הוא דוחה זאת מפני שיש בהם צד מיוחד, הן לקולא והן לחומרה. עדים זוממים לא
צריכים התראה, ומצד שני הם לא עשו מעשה (הם חייבים רק אם לא הצליחו לבצע את זממם).
החובל בחברו חייב בחמישה תשלומים שונים (נזק, ריפוי, צער, שבת, בושת), אך מצד שני
מותר לבית דין להלקות אדם ולעבור על איסור חבלה. מקרים אלו גם אינם מפריכים את שיטת
רבי יוחנן, מפני שבעניין זה הוא מסתמך על שיטת רבי אילעא ש"בפירוש ריבתה תורה
עדים זוממים חובל בחברו לתשלומים", והתורה עצמה סבורה כי
עיקרו של העונש הוא בממון; רק במצבים מסוימים שבהם אי אפשר לשלם (כגון עדים זוממים
שהעידו על בן גרושה מכהן, שבמקרה כזה אי אפשר לשלם כיוון שהם הפכו אותו לחלל; או החובל בחברו שהיכה אותה הכאה שאין בה שווי
פרוטה) – לוקים.