חפש מאמרים
תאריך
כותרת
חיפוש חופשי
עם ישראל

מקומה של הדת בחוקי הציבור בארץ ובעולם, על אנשי העליות הראשונות ומושג הדת בחייהם- תוך דוגמאות וסקירות של ארועים שהשפיעו על עיצוב ייצוג הקול הדתי בפוליטיקה הישראלית, בין היתר ביצירת תעמולת "הכפייה הדתית".

הדת היהודית וזהותה הרוחנית במדינת ישראל. מקומה של הדת בחברה ובחינוך. בין זיהוי המוטיבים היהודיים כדת בלבד לבין שמירתם כמסורת תרבותית, לאומית-חילונית. ההסבר לכפילות זו דרך הבנת רוחם של האבות המייסדים ומזיגתם המורכבת של אלו שיצרו את מדינת ישראל בצלמם, הגו את דמותה הפוליטית ואופיה הרוחני. הביטויים לגישה זו בפועל והשפעתה המכריעה בתחום החינוך. וכיצד; התגבשותו של הציבור הדתי בשנות החמישים הביא להפיכת הבעיות היהודיות מרוחניות כוללות, לנושא פוליטי שנוי במחלוקת המתמקד רק בתחום הסוציאלי ביחסים בין "דתיים" "לחילונים".

קביעת מאמר ההלכה "אחרי רבים להטות" מול הגישה המבטלת את הרבים והכלל מפני היחיד. ביטוי עקרון זה בגישת ההלכה היהודית, ומעצם מעמדו של עם ישראל באומות כיחיד בין רבים. ועל הדרך בה משמש היחיד להעלאת ההמון מבחינת אספסוף לבחינת עם.

חיי עמים בגלות ובפרט חיי היהודים בגלות. חיים שבמובן מסוים הם חלום, על חיי הפרט והאומה הגולים והיצירתיות המתעוררת ממצב הזה, בו יש שחרור מכבלי גבולות החשיבה של המקום בו חי- יצירתיות המאפשרת הישגים וחידושים. והסיבות לשברו של החלום בשיבה הביתה מן הגלות.

בין הברכות שאומרים בשבת בבוקר אחרי קריאת התורה יש אחת, המיועדת לכל אותם אנשים העוסקים בצרכי ציבור. אלא שבברכה הזו יש הדגשה מיוחדת: "העוסקים בצרכי ציבור באמונה".

תופעת ההתבדלות, התרחקות ואיבה בין קבוצות בישראל, נביעת התופעה מירושת הישראלי את תכונת הנביאים- התבצרות אידאית באמת יחידה בלתי ניתנת לערעור ודיון, בעניינים שבמקורם אינם עקרוניים. ועל ייחודה של ארץ הקודש שלא מאפשרת את הפריבילגיה להקים מחיצה מבלי שתיווצר ממנה תהום עמוקה.

לפי כל מה שנראה אין אנו עדיין בימות המשיח; אנחנו בעקבתא דמשיחא, ואנחנו נרמסים תחת העקבות הללו, עם כל מיני סוגים של סבל ומהומה. מתוך מכלול המהומות והבעיות הללו אני מבקש להתמקד בעניין אחד, הקשור להסתכלות על תמונת העולם היהודי בכללותה.